צילום: יורי ולאסוב | vlasovphoto
אחרי חודשים של הכנות, חזרות, הפקות ופרסומים – יצא לדרך פסטיבל הדור שישנה את העולם, הראשון מסוגו שהתקיים בארץ.
אירחנו על במה אחת בגג של עזריאלי את מיטב הדוברים, הנבחרים של בני ובנות הנוער – עמית פורטל, ענבל ביבי, דני בולר, יסמין הנו, שרולי ברונכר, יואב דגני, נועה הילזנרט, יוני אלמקייס ומיה דגן שעלו להרצות כל אחד למשך 8 דקות מעוררות השראה.
וכמה אפשר להכניס כבר ב-8 דקות? לא מעט… כל הרצאה התמקדה בנושא הקשור אישית לאחד הדוברים ועל הייחוד שלהם, אך המשותף לכולם היה ההשפעה והשינוי שהם תרמו לעולם בזכות העשייה שלהם.
עמית פורטל דיבר על הצורך בלצאת מאיזור הנוחות שלנו ע”י יצירת עומס, כי בשביל לשנות את העולם, צריך לעשות את מה שחייבים בשביל להגיע למטרה, גם אם מדובר בדברים שאנחנו פחות רוצים לעשות. אין קיצורי דרך.
“כשהתחלתי להתאמן לחצי מרתון הראשון שלי זה היה בצבא והייתי בתפקיד סגל במחזור טירונים מרץ 21, לא ישנים הרבה ועושים המון במהלך היום. תמיד בסוף היום כל המפקדים היו נחים והם היו רואים אותי נועל נעליים ויוצא לאימון. מבחינתם הייתי סוג של מזוכיסט, ככה הם ראו את זה. וזה בדיוק השינוי שאני עשיתי בעצמי, הגעתי להבנה שלא משנה מהם התנאים או מה קורה מסביבי, אני עושה את מה שאני צריך לעשות בשביל להגיע למטרה שלי. עוד צעד קדימה בדרך לחצי המרתון הראשון שלי, עוד צעד לקידום הסיבולת שלי, עוד צעד לשיפור החוסן המנטאלי שלי. בין אם תרצו או לא תרצו- החיים שלנו מורכבים ממשימות. כולנו קמים בבוקר וכולנו הולכים לישון. במרווח הזה בין מי אתם בוחרים להיות, אתם בוחרים אם להתקדם או לחזור אחורה, אתם בוחרים אם להפעיל עומס ולגדול או להישאר איפה שנוח, איפה שנעים ובעצם להישאר על אותה משבצת כל החיים. אני רוצה שבכל יום תחשבו על הדבר שהכי לא בא לכם לעשות, אבל הוא בהכרח יקדם אתכם למטרה שלכם ותעשו אותו, כי זה מה שיגרום לכם לגדול.”
ענבל ביבי דיברה על החשיבות בתקשורת בריאה בכל מערכת יחסים. תקשורת בריאה יכולה למנוע מערכות יחסים הרסניות, הטרדות מיניות ולייצר קרבה, קבלה, סבלנות ולקיחת אחריות. היא סיפרה על הסיפור האישי שלה, על האקס שלה ששכב איתה למרות שלא רצתה, לאחר הרבה שנים היא קיבלה את האומץ לספר לו וגילתה שהוא היה בטוח שזה מה שהיא רצתה, הוא ראה את הסיטואציה מפרספקטיבה שונה לחלוטין והכל בגלל חוסר התקשורת ביניהם. ענבל הציגה את 4 השאלות שבעזרתן נוכל להגיע לתקשורת בריאה.
מתוך ההרצאה של ענבל ביבי | צילום: יורי ולאסוב | vlasovphoto
“כאמנית, הבנתי שהכי חשוב זה להשמיע את הקול האישי שלך, שיודע מה טוב לך, מה לא טוב לך, מה אתה רוצה להגיד ואיך זה יכול להשפיע על הפעולות של האדם שמולך. שזה בתכלס אומר לדבר דוגרי. רוב הזמן לא מבינים אותנו, לא במשפחה, לא בזוגיות, ובטח ובטח שלא בחיי המין שלנו. הבנתי שהציפייה של מערכת החינוך זה שילמדו אותנו איך לתקשר זה עם זו בבית מההורים, אבל לא כל הורה מלמד את הילד שלו איך פותחים הכל ומדברים דוגרי. איך עומדים על שלנו מול העולם, אז אנחנו יוצאים לעולם בלי יכולות תקשורת. ההוא דורך עלינו בעבודה, ההוא מדבר אלינו לא יפה, ההיא נוגעת בי בלי אישור שלי… ואין לנו מושג איך להגיב ואיך להגיד את מה שעובר עלינו בצורה יעילה כי אף פעם לא לימדו אותנו. אז בואו נתחיל לדבר זה עם זו – כי תקשורת זה הכי סקסי!”
יואב דגני דיבר על החשיבות של להתעניין באחר. הוא סיפר את סיפורו האישי של חסר בית שהוא הציל. לא בזכות זה שקנה לו סנדוויץ’, לא בזכות זה שהוא זרק לו כמה שקלים, אלא יואב היה הראשון שבאמת ניגש לדבר איתו, התעניין בשלומו, בסיפור שלו ובדק איך אפשר באמת לעזור לו לצאת ממצב של מצוקה. כיום הוא כבר אינו חסר בית ואפילו עובד באל-על, הכל בזכות ההתעניינות של יואב בו ובעזרה שהוא הושיט לו.
“במהלך השבוע הייתי מביא לו אוכל ופשוט יושב ומדבר איתו שעות. ניסינו להבין יחד איך אפשר לצאת מהמצב הזה. ושתבינו, הוא היה בן אדם נורמטיבי, כמוני וכמוכם, שפשוט נפל בתקופת הקורונה ונשאר עם חובות, בלי משפחה, פשוט לא ניתן להאמין שהוא נמצא ברחוב. בן אדם שעד לפני רגע היה בשבילי כלום, עוד הומלס שיושב ברחוב, פתאום הופך להיות חבר שלי. אבל לו לקח הרבה יותר זמן להבין שאני חבר שלו. 5 ימים לתוך החברות שלנו, קיריל החליט להתוודות עם שמו וגילו האמיתיים. הוא פשוט כל כך התבייש במה שקרה לו, שהוא הסתתר מאחורי דמות. החלטתי שלרחוב אני כבר לא אוכל לתת לו לחזור, שאני לא אסלח לעצמי אם הוא יחזור לשם. אני בטוח שכולכם אנשים טובים, אבל אי פעם ראיתם בן אדם חלש? בן אדם שנשאר מאחור? אם זה ברחוב? בבית ספר? בחוג? ידעתם שבכל שנה מתאבדים בישראל בין 500 ל-400 בני-אדם, 70–90 מהם צעירים עד גיל 24 וכ-12 מאלה הם תלמידים! אז בפעם הבאה שאתם רואים מישהו במצוקה, תחשבו לעצמכם בראש מי אתם רוצים להיות בסיפור הזה. אני הלכתי לדבר עם אחד כזה, והצלתי לו את החיים.”
שרולי ברונכר דיבר על איך שיתוף ותקשורת פתוחה הצילה את החיים שלו. שרולי הוא חרדי למשפחה חרדית, אך הוא לא הרגיש שייך, הוא הרגיש בדידות, מחיקה עצמית, חוסר יכולת להתבטא כמי שהוא… והוא פחד לספר. הוא חשש שלא יביו אותו, שלא יקבלו אותו ובגיל 17 הייתה תקרית בה הוא הבין שהוא הגיע לתחתית. הוא החליט שהוא חייב לספר להוריו והוא השתחרר מהפחד של מה יגידו. הוא גילה גב מטורף של חיבוק והכלה, המשפחה והחברים שימשו לו כעוגן ובעשור האחרון הוא הפך לחלוץ ופורץ דרך, כשהכניס את הפופ למיינסטרים החרדי. הוא פתח את עולם המוסיקה והקליפים החרדיים, לדלת חדשה של צבע, חדשנות, והתבטאות ובכך סלל דרך לעוד אמנים ויוצרים שחששו לפני כן ליצור תוכן פחות שמרני.
מתוך ההרצאה של שרולי ברונכר | צילום: יורי ולאסוב | vlasovphoto
“שנאתי את מי שאני. הרגשתי תקוע בתוך מסלול חיים שקבעו לי, שאני פשוט לא קשור אליו. הרגשתי תלוש מכל הסביבה שלי. הייתי מתוסכל, מיואש ומפוחד. העולם הזה מלא בילדים בדיוק כמוני, ילדים עצובים, בודדים, מדוכאים ואבודים. הכאב שלכם הוא אמיתי, גם אני הרגשתי כך והכאב הזה דורש פיתרון. כשהחלטתי שאני מפסיק לפחד ממה יגידו, והתחלתי לשתף את מה שקורה לי בלב, הופתעתי ממש. לא רק שלא שפטו אותי או צחקו עליי, להיפך: קיבלתי גב מטורף של תמיכה וחיבוק, שנתנו לי את הכוח לבנות את עצמי, את החלומות שלי, ואת שרולי של היום. לא אשקר. זה לא היה קל, לא לי ולא להם. אחרי הכל המשפחה שלי הם חרדים קלאסיים. אני שונה מהם לחלוטין, אבל הם אוהבים אותי למרות הכל. ואני אותם. היה מאמץ משותף של שני הצדדים, כמה שיותר להכיל, לדבר, להבין ולהתקדם. תקשורת פתוחה, זה שם המשחק. וזה חד משמעית מה שהציל אותי מחיים של דיכאון וריקנות, או יותר גרוע – ממוות.”
יסמין הנו דיברה על סיפורן של נשים פורצות דרך מהעדה שלה – העדה הדרוזית. את כל השמות והסיפורים היא הכניסה למגזין שהצליח לעורר השראה אצל מאות בנות אחרות. יסמין הוכיחה שלא משנה שאין לה הרבה עוקבים או שהיא לא מפורסמת, היא עדיין הצליחה להשפיע ולשנות את העולם – ובגדול. רק צריך להתחיל באדם אחד, לשנות את העולם עבורו, להתחיל בצעדים קטנים ולהמשיך הלאה עם התשוקה והחלום.
“אני מאמינה שלכל נער ונערה יש פוטנציאל עצום להשפיע על העולם ולהשיג את מה שהם מעוניינים בו. הדבר החשוב הוא לזהות את החלום שלנו ולאפשר לעצמנו להתפתח כדי להשיג אותו. לפעמים החברה יכולה להשפיע עלינו ולהגביל אותנו, לפעמים אנחנו מאבדים את התשוקה האמתית שלנו… לכן התחלתי לחשוב על דרך בה אני יכולה לעודד בני ובנות נוער לפרוץ גבולות בתחומים שהם אוהבים, בדגש על צעירות, בעיקר בעדה שלי, העדה הדרוזית, הנחשבת כשמרנית. לי היה ברור שהכול אפשרי, גדלתי עם שתי נשים פורצות דרך – אמא שלי היא הרופאה הדרוזית הראשונה בישראל, ואחותי היא אלופת אירופה בקיקבוקס. אבל היה לי ברור שלא כולם מרגישים ככה. לשם כך יצרתי מיזם בו ביקשתי מנשים מוצלחות בעדה שלי, לחלוק איתי את המסע שלהן בחיים, ולחשוף את הקשיים שעברו עד שהצליחו להשיג את המטרה שלהן. אני לא מפורסמת, אין לי מאה אלף ומשהו עוקבים במדיה אבל אני עושה את מה שאני עושה כי אני מבינה שיש מטרה חשובה ומשמעותית מאחורי זה. כל אחד מאיתנו יכול להשפיע, מספיק להשפיע על בן אדם אחד ולהתחיל בצעדים קטנים ולאט לאט לבנות חזון שינהיג ויוביל אחרים.”
נועה הילזנרט דיברה על הסיפור מאחורי אפליקציית גאיה – אפליקציית הקהילות שהיא הקימה על שם אחותה הקטנה גאיה, שלא יכלה לצאת מהבית בתקופת הקורונה עקב מצבה הבריאותי של אמא שלהן. נועה ראתה שהרשתות החברתיות לא באמת גורמות לצעירים להתחבר אחד עם השני והיא הבינה שצריך ליצור משהו חדש. באפליקציית גאיה אפשר להצטרף ואף לפתוח קהילות ובכך לחבר בין בני ובנות נוער שרוצים למצוא שייכות ומקום להתבטא בו בחופשיות. נועה התחילה כילדה שהשתעממה בבית הספר והחליטה לעשות שינוי אמיתי ולימדה את עצמה איך להתפתח מחוץ לבית הספר, ע”י קריאת ספרים, הרצאות של אנשים משפיעים… עכשיו היא משפיעה בעצמה ואפילו כתבה ספר מצליח – “השיעורים שלא תלמדו בבית הספר”. להורדת אפליקציית גאיה באפל: https://apps.apple.com/zw/app/gaya-communities/id1662332476
באנדרואיד: https://play.google.com/store/apps/details?id=com.gaya.android
מתוך ההרצאה של נועה הילזנרט | צילום: יורי ולאסוב | vlasovphoto
“קהילה זה דבר כלכך בסיסי, חייבים לייצר משהו לבני נוער שיהיה להם מרחב נוח להיות עצמם. עבדנו על מה עושים ואיך זה צריך להראות, לקחנו אלמנטים שהנוער מכירים ונתנו להם אופציה לבחור מה הם אוהבים, הבנו שצריך לתת להם לסמן את תחומי העניין ולפתוח קהילות משלהם. בחודש הראשון היו מאה משתמשים בפלטפורמה שהקימו קהילות שבחיים לא היינו חושבים עליהן”
יוני אלמקייס דיבר על היתרונות באנוכיות, בלחשוב גם על עצמנו ולשים אותנו במרכז, תמיד אנחנו מתעסקים בלרצות אחרים ואת הסביבה, אז למה אנחנו לא מרצים גם אותנו?
“בתור ילד תמיד הייתי פועל ממקום שמרצה, זה לגמרי השאיר בי סוג של חותם – תמיד לפעול ממקום של מה האחר יחשוב ויגיד, מה האדם שמולי מרגיש לפני מה אני מרגיש. עם דרך החשיבה הזו לאט לאט איבדתי את עצמי, לא ידעתי מה עושה לי טוב, מה אני רוצה, לא הכרתי את עצמי! אז אם יש משהו אחד שהייתי רוצה שתקחו מזה, זה שתנסו לשאול את עצמכם, ותהיו כנים עם עצמכם ב100%! מאיזה מקום אני פועל? ולהתחיל לעבוד על מקום קבלת ההחלטות שלכם.”
מיה דגן דיברה על כמה שהחיצוניות שלנו לא משנה שום דבר, אלא מה שיש בפנים. גדלנו בעולם שבו מראה חיצוני זה הדבר הכי חשוב, אבל זה לא באמת נכון. שנים שמיה האשימה את עצמה, על כך שהרבה אנשים לא אהבו שהיא שמנה, אבל בסופו של דבר היא הבינה שזו אשמתם בלבד והיא לא צריכה להתאים את עצמה אליהם. המשקל פשוט לא מעניין, הוא רק תיאור חיצוני בדיוק כמו צבע עור, גובה או צבע שיער. הכי חשוב זה מי אנחנו מבפנים, האישיות שלנו – פשוט להיות אתם.
מתוך ההרצאה של מיה דגן | צילום: יורי ולאסוב | vlasovphoto
“הסיפור האמיתי, הוא שזה לא משנה אם אני רזה או שמנה, זה לא משנה אם אני גבוהה או נמוכה, מתולתלת או שיער חלק, מה שמשנה זה מי אני כבן אדם. ובואו אני לא תמימה, אני יודעת שאנחנו חיים בעולם שבו למראה חיצוני יש משמעות מאד גדולה וגם אני אוהבת להתאפר ולהתייפייף ולקנות בגדים יפים. אבל זה לא יכול להגדיר אותי. אסור שזה יגדיר אותי. הגוף שלי הוא כלי שמשרת אותי. הוא צריך לשרת אותי, לא אני צריכה לשרת אותו. זה שאני שמנה זה הדבר הכי פחות מעניין בי. זה יותר מעניין האם אני חכמה, רגישה, מצחיקה, מעניינת, סקרנית. זה לראות את עצמי במכלול, לא רק כקליפה.“
דני בולר דיבר על הסקרנות שבזכותה האנושות מתפתחת, כמה חשוב להיות אדם סקרן שרוצה לחקור מה מעניין אותו ובכך הוא יכול באמת לשנות ולהשפיע. כי סקרנות היא מנוע הצמיחה של האנושות.
“סקרנות היא מנוע הצמיחה של המין האנושי. אנחנו פה מדברים על לשנות את העולם. כל שינוי התחיל בבן אדם סקרן. אז למה אני עושה את מה שאני עושה? כי אני רוצה שאנשים אחרים ירגישו את התחושה הזו שאני התאהבתי בה. אני רוצה שאנשים אחרים יגידו לעצמם: ״וואי זה מעניין! בא לי עוד.״ מה שאני עושה זה לעורר סקרנות. אני גורם לאנשים לרצות לחקור על משהו בעצמם. ויש הרבה מה לחקור. העולם מעניין רצח.”
אבל זה לא הכל – הדיג’יי הכי חם בתעשייה – צוקי, הרים לנו את האווירה עם סט מחמם למזג אוויר חורפי
דיג’יי צוקי | צילום: יורי ולאסוב | vlasovphoto
דניאל עמית, זמר, מלחין, מוזיקאי, סופר, קומיקסאי, טיקטוקר ואוטיסט גאה עלה להופיע בשיר שריגש את כווווולם
דניאל עמית | צילום: יורי ולאסוב | vlasovphoto
Netak כוכב הטיקטוק המוזיקלי הצליח להשכיח את סופת הרוחות עם אווירה ושיר קיציים שעשו חשק לקפוץ לבריכה
Netak | צילום: יורי ולאסוב | vlasovphoto
הראפר הכי מבוקש E-Z סגר את האירוע בהופעה שהעיפה את כולם באוויר, אפילו כמה מבני ובנות הנוער עלו להופיע ולשיר לצידו על הבמה
E-Z על הבמה | צילום: יורי ולאסוב | vlasovphoto
את כל זה הנחו שני כוכבי הרשת הענקיים והאהובים – גל גברעם ואביתר עוזרי, בבימויו של הפרפורמר המוכשר אוריאל יקותיאל.
גל גברעם ואביתר עוזרי מנחים את הפסטיבל | צילום: יורי ולאסוב | vlasovphoto
הפסטיבל התקיים בחסות בנק דיסקונט, שמאמין בדור ה-Z עד כדי כך שאפילו הקים קיר שלם שמוקדש לצעירים ולצעירות וביקשו מהם לכתוב את כל הרעיונות והחלומות שלהם – איך הם הולכים לשנות את העולם?
המיזם המקסים הזה נתן פוש לבני ובנות הנוער להאמין ביכולות הפנימיות שלהם להגשים כל חלום שרק ירצו.
קיר החלומות של דיסקונט ובני ובנות הנוער | צילום: יורי ולאסוב | vlasovphoto
כל הפסטיבל שודר בלייב דרך עמוד האינסטגרם של בנק דיסקונט, יחד עם פעילויות מצחיקות ושוות במיוחד שהעביר כוכב הרשת אור זוטי אלקיים.
אור אלקיים זוטי עם בני ובנות הנוער | צילום: יורי ולאסוב | vlasovphoto
כמובן שגם היו פינוקים טעימים של שטראוס עלית לאורך כל הפסטיבל (רוצים פופקורן בציפוי שוקולד?🍿🍫)
דוכן הדוריטוס של שטראוס עלית | צילום: יורי ולאסוב | vlasovphoto
תודה לכל בני ובנות הנוער והאורחים שהגיעו להנות, לחוות, לקבל השראה ולהשפיע, תודה לכל מי שלקחו חלק בכל שלב של הפסטיבל, אנו בטינק שמחנו לארגן ולהיות חלק כה משמעותי בהקמת הפסטיבל החשוב והמדהים הזה שפתח לנו את הצוהר ואת המחשבה לכמה שהצעירים והצעירות היום צמאים לעוד תוכן כזה – תוכן שמאחד אותם, מאגד אותם סביב אג’נדות משמעותיות ואמיתיות וכמובן שם אותם, את הנוער, במרכז.
אנחנו בטוחים שיגיעו עוד אירועים כאלו ממש בקרוב, רוצים להשאר מעודכנים?
עקבו אחרי האינסטגרם של “הדור שישנה את העולם!”: https://instagram.com/next_gen_festival?igshid=YmMyMTA2M2Y=
בנות נוער נהנות בפסטיבל | צילום: יורי ולאסוב | vlasovphoto
