נטע רוט כבר רגילה להיכנס לנעליים של אחרים; כשחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, תסריטאית ומחזאית, היא חוקרת דמויות על בסיס יומי. אבל בספר הביכורים שלה, 'תמרה משקרת', שכבר הספיק להימכר במאות עותקים ולהפוך לויראלי, היא בראה גיבורה מסוג אחר לחלוטין.
תמרה אוהבת לשקר לא תמיד מתוך רוע, אלא בעיקר מטעמי נוחות והישרדות. לכולנו יש את הרגעים האלה שבהם אנחנו ממציאים תירוץ קיצוני כדי לקבל שקט, לפרוק רגש בלי שישפטו אותנו, או להצדיק התנהגות דוחה: "אני מצטערת שצעקתי, האוגר שלי מת שבוע שעבר ואני מרוסקת".
אצל תמרה, המנגנון הזה שוכלל לדרגת אמנות. השקרים שלה מחושבים, חדים, ולכאורה נטולי טעויות. אפילו בן הזוג שלה לא מודע לעומק המניפולציה. כשאימה מתה בפתאומיות, ותמרה מרגישה סיפוק מבהיל לצד האבל, נפתח מסע מטלטל. זהו לא רק מאבק על ירושה, אלא חפירה כואבת באמת שמתגלה מתוך השקר.
אחרי קריאה שהשאירה אותי בסערת רגשות, ישבתי לשיחה עם נטע רוט על הגבול הדק שבין מניפולציה להגנה עצמית, ועל מה שקורה כשמפסיקים לזייף.
המלכוד של תמרה: שקרנית פתולוגית או מנגנון הגנה?
לפי התגובות שמגיעות מהשטח, נראה שהקוראים מגיבים בעוצמה לתמרה. איך את תופסת את הרושם שנוצר סביבה?
״למען האמת, רוב הזמן לא התעסקתי בציפיות של הקוראים מתמרה״, שיתפה רוט, ״התעסקתי במה שהיא אמרה לי – מה היא חייבת להגיד ומה היא מוכרחה להסתיר. היום, כשאני מקבלת תגובות חזקות ומטלטלות, אני מבינה עד כמה הדמות הזאת מעוררת סערה רגשית. אבל מבחינתי, המטרה הראשונית הייתה פשוטה: לספר את הסיפור שלה בלי שיפוט״.
תמרה ממותגת מהרגע הראשון כמישהי שמשקרת בלי הפסקה. בפועל, היא באמת שקרנית, או שהיא פשוט משתמשת בשקרים מתוך חרדה?
״באופן מפתיע ואירוני, תמרה כמעט לא משקרת לאורך כל הספר. היא שונאת את עצמה, משווקת את עצמה החוצה כשקרנית ומדברת בלי סוף על המניפולציות שלה – וזה התעתוע הכי גדול. החרדה שלה מייצרת תפיסה עצמית מעוותת, ובגלל שהיא המספרת בגוף ראשון, הקורא נשאב לראות אותה דרך העיניים שלה. אם שמים לב באמת, אכפת לה מאוד מהאנשים סביבה, ובסופו של דבר – גם השקרים שלה מתבררים כאמת כואבת״.
פסיכולוגיה של שקר: איפה עובר הגבול המוסרי?
כולנו חוטאים בשקרים קטנים ביומיום. איפה לדעתך עובר הקו האדום בין מעידה אנושית לבין שקרנות סדרתית כקו אופי?
״הגבול נמצא באפיון הפסיכולוגי. שקרנות פתולוגית היא הפרעה, לשקר זו פעולה נקודתית. כל עוד אנחנו במודעות ובשליטה, יש לנו את הפריבילגיה לבחור כל בוקר מחדש בטוב, באמת וביושרה – ולקחת אחריות מלאה, גם אם אתמול התנהגנו כמו חארות אמיתיים״.
היחסים בין תמרה לבן זוגה דניאל מורכבים מאוד. מצד אחד יש שם דחייה ושנאה, ומצד שני חמלה עמוקה ורצון שיהיה לו טוב. את רואה בדניאל קורבן מנוצל, או דווקא דמות חזקה וסלחנית?
״דניאל הוא איש טוב וחזק, שמאוהב באישה חולה מאוד. תמרה שונאת אותו בדיוק בגלל הנקודה הזו – כי הוא טוב אליה. אנשים שפגועים עמוק מתקשים לקבל אהבה וטוב לב בלי לחשוד בזה, עבורה זו כמעט מתקפה. בנוסף, עצם הפוזיציה שלו כבן זוג, עם הנגזרת המינית והאינטימית שנלווית לזה, הופכת אותו עבורה לאויב לא מודע״.
נטע רוט. קרדיט צילום: ללא. תמונה באדיבות המצולמים
ארגז כלים ליוצרים צעירים: ״לכתוב גרוע כדי להשתפר״
כתיבה דורשת המון התמדה לצד התמודדות עם תסכול, מחסומים ומחיקות. מה החזיק אותך בתהליך העבודה על הספר?
״העצה הכי טובה שאני יכולה לתת היא פשוט לא לפחד לכתוב גרוע. הדראפט הראשון תמיד יהיה מזעזע, וזה חלק טבעי לגמרי מהעניין. המטרה היא לא שלמות, אלא לסיים את הטיוטה הראשונה כדי לבוא מפוכחים ומדויקים יותר לדראפט הבא, וזה שאחריו.
כתיבה היא מלאכה סיזיפית של מאמץ וכאב. צריך לשנס מותניים ולזכור שגם ארתור קונאן דויל תיעב את הדמות של שרלוק הולמס, ופרנץ קפקא ציווה לשרוף את כל כתבי היד שלו. תמשיכו לכתוב למרות הספק״.
איזה מסר תמרה הייתה מעבירה לנער או נערה שאולי מרגישים עכשיו אבודים בעולם?
״הייתי מציעה להיאחז בפעולות קטנות של נדיבות – קודם כל כלפי עצמנו, ואז כלפי הסביבה. זה אומר לומר את האמת גם כשלא נעים, ללכת לישון מוקדם כשמותשים, לקנות משולש פיצה לדר רחוב, ובעיקר ללמוד להסתכל למחשבות הארסיות בעיניים ולהגיד להן: ׳זה בסדר שאתן כאן, אבל אתן ממש לא מגדירות מי אני׳ – ולהמשיך קדימה״.
פרטי הספר:
-
שם הספר: תמרה משקרת
-
מאת: נטע רוט
-
הוצאה: ידיעות ספרים
-
ז'אנר: פרוזה מקור / מתח פסיכולוגי
מכירים יוזמה נדירה של בני ובנות נוער שרק צריכה במה? כתבו לנו!
