fbpx
מעיין כהן | צילום: מיכאל קריספל

מי תהיינה מנהיגות המחר?

אם פעם הדעה הרווחת הייתה שהגברים הם אלו שאמורים להנהיג הם הכריזמטים ביותר, החזקים ביותר, בעלי הכוח הרב ביותר, נראה שעלינו לגנוז אותה, משום שהיא כבר לא אפקטיבית. עולם המנהיגות מחכה לנו - הנשים. טור אישי של מעיין כהן, בת 17 מבית שמש, יזמית חברתית, מייסדת 'נוער קורונה', ממקימי עמותת 'נהנים בנועם' ושגרירה בארגון Lead.

  • מעיין כהן
  • 7 במרץ, 2022

ביום האישה לפני כשנתיים, העברתי הרצאה על מנהיגות צעירה לנערות בגילאי העשרה, דיברתי על היכולת והחובה שלנו להשפיע, לעשות טוב ולהנהיג בעולם. אחרי ההרצאה נשארתי לענות על שאלות של כמה מהבנות שהתעוררו להן מהשיחה. שלוש בנות הקיפו אותי, במטרה להוכיח לי שמנהיגות היא עסק גברי מובהק, שאין צורך בנשים. הן הטיחו בי את ההנחה כי לגברים יש יותר כריזמה, יותר אומץ, יותר יכולת להוביל ויותר כוח ושליטה. הן נתנו לי אינספור דוגמאות, משהו בטענות שלהן לרגע שכנע אותי, עד שמשהו התבהר לי – רובינו עדיין מאמינים שמנהיג הוא האדם שמתאפיין במקסימום כריזמה ומקסימום כוח, כשלמעשה, מנהיג הוא זה שמצליח להוביל קבוצה בצורה הטובה ביותר ובמינימום סמכות.

תחשבו שנייה על המילה "מנהיג". מה קופץ לכם או לכן לראש כששומעים אותה? כנראה מילים בסגנון כריזמה, מבוגר, בעל ניסיון, חזק. זה מה שלימדו אותנו. אבל נראה שהעולם מתפכח מהתפיסה השגויה שמנהיגים יכולים להיות רק גברים מבוגרים עם שיער לבן והרבה ניסיון, ובצדק – כי נראה שאלו איכזבו אותנו שוב ושוב. מאסנו ממנהיגים מפוצצי כריזמה אבל שיכורי כוח, אנחנו צריכים ורוצים משהו אחר: רוצים מנהיג שיסתכל עלינו בגובה העיניים, רגיש, אכפתי, שרואה את מונהגיו. ככל שעובר הזמן כולם מבינים את זה יותר ויותר. הכוחות המשפיעים ביותר על כל מוסד או פרוייקט הם הכוחות האנושיים – האנשים המהווים חלק ממנו, האנשים שבונים אותו, שמפיחים בו השראה.

לעיתים מרגיש שרובינו סבורים כי הכלים החשובים ביותר למנהיג הם כוח ושליטה. אבל למעשה מעידים מחקרים רבים כי סגנון מנהיגות המשתמש בכוח ושליטה כדי לתמרן את הכפופים לו, לוחץ עליהם ולא מנהיג אותם –  זהו סגנון שהוא בדרך כלל הרסני עבור הארגונים. לעומת זאת, מודלים של מנהיגות הכוללים אינטרקציה רבה יותר ומסתמכים על החוזקות של מערכת יחסים, של רגישות, של אכפתיות, מנהיגות דמוקרטית, מנהיגות אתית, מנהיגות אותנטית – הוכחו שוב ושוב כיעילים בהרבה.
ביום השני למלחמה, חבר שלי ואני ישבנו מול הטלוויזיה וצפינו בזוועות. לא הצלחתי להישאר אדישה למה שקורה שם, וכמה דמעות אפילו הציפו את עיניי לנוכח המראות. כמה דקות לאחר מכן שידרו את תגובתו האדישה של פוטין. הסתכלתי על בן הזוג שלי בהלם לנוכח תגובה זו, ואמרתי לו: "אם לרוסיה הייתה נשיאה ולא נשיא – זה לא היה קורה בחיים". באופן שלא אופייני לו, הוא נותר ללא מילים ולאחר דקה ארוכה של שתיקה, אמר: "צודקת".
לעניות דעתי, סיכויים גדולים שהיינו נמנעים מכל המלחמה הזו אם המנהיגות של פוטין הייתה דמוקרטית יותר, אתית בהרבה. נראה כי אישה לא הייתה ממהרת לכבוש מדינה שלמה, משפחות שלמות, בינהם קשישים, נשים, נערים ותינוקות. משהו במצפון הנשי וברגישות הנשית, לא היו מאפשרים לה לעשות זאת.

ראש ממשלת ניו זילנד, ג’סינדה ארדרן | צילום: Mark Baker, Associated Press

רוב המודלים העכשוויים של המנהיגות הם מודלים "עגולים" ונשיים יותר באופיים. הספר 'גלגל התנופה' מאת ג'יימס קולינס מנסה להבין את סוד ההצלחה שמביא להפיכתה של חברה טובה לחברה מצויינת. אחת מהמסקנות הברורות שבלטו בחברות המצויינות לעומת הטובות, היא שמנהיגי החברות שהצליחו להשתפר, אינם מנהיגים בעלי פרופיל גבוה ומוחצנים, אלא להפך – הם מצטנעים, שקטים, מאופקים, אפילו ביישנים. בשונה לגמרי מהצורה שבה אנחנו מדמיינים מנהיג. גם אלפי שנים אחורה, אנחנו מוצאים שזה מה שעובד. אם נקח לדוגמא את המנהיג הגדול ביותר שהיה לעם היהודי – משה, שהוציא אותנו ממצרים והוביל עם מורכב כמונו עד הכניסה לארץ. משה היה מגמגם, בלי יכולת דיבור יוצאת דופן, ועל פי המתואר בכתוב גם בלי כריזמה יוצאת מן הכלל, ובכל זאת הוא היה המנהיג הגדול ביותר של העם היהודי. בגלל הצניעות שלו, בגלל שהתייחס לכל אדם בכבוד וברגישות, הוא הצליח להנהיג עם שלם במשך יותר מ-40 שנים.

אם פעם הדעה הרווחת הייתה שהגברים הם אלו שאמורים להנהיג, הכריזמטים ביותר, החזקים ביותר, בעלי הכוח הרב ביותר – נראה שעלינו לגנוז אותה, משום שהיא כבר לא אפקטיבית. עולם המנהיגות מחכה לנו – הנשים. מנהיגות המתאפיינת במיוחד ברגישות, צניעות, איפוק, הכלה ותכונות חיוניות נחוצות נוספות. כל אחת מאיתנו זכתה בתכונות אופי ייחודיות ויקרות, אותן עלינו להשחיז, ללטש ולפרוץ קדימה, להשפיע ולהתייצב בתפקידי המפתח כמו הגברים ואף יותר.

אין חיים שאין להם משימה, אין אישה שאין לה כישרון, אין רגע שלא קוראים לנו בו. יש שיעברו עלינו כל שנות חיינו עד שנלמד למצוא את המקום בו אנחנו צריכים להיות. רק אז – במבט לאחור, נבין שכל שחסר לנו היה היכולת להאזין. הסביבה שלנו קוראת לנו, הנשים, לקום לשנות, להיות המנהיגות של הדור הזה, כי את היכולות יש לנו בשפע. הטובה שבתשובות לקריאה זו היא הפשוטה שבהן: "הנני". הנני מוכנה לעשות ולהשפיע, לקפוץ למים, הנני מוכנה לתקן רסיס אחד מעולמינו השבור, שיותר מתמיד זקוק לזה.