בעידן שבו החיים שלנו כל כך חשופים לכל בשלל פלטפורמות חברתיות, זה נראה כאילו אי אפשר באמת להסתיר או לשמור על חלקים מסוימים הרחק מהעין הציבורית והביקורתית. זה בדיוק מה שקרה ל-ט', צעירה בת 18 שחשפה באתר הייעוץ askpeople סיפור מטריד של בריונות וחדירה לפרטיות שעולה על כל דימיון ואף גובלת בהטרדה חמורה. כך כותבת ט' באתר:
"אני כותבת כאן עם דמעות חנוקות בגרון. כ"כ הרבה עשיתי בשביל להגיע למצב שאנשים לא מכירים אותי כטרנסג'נדר, והנה, הנה אני עושה צעד אחורה וחוזרת לעבר. מאז שהייתי קטנה ידעתי שאני בת בגוף של בן. בשנות ההתבגרות הראשונות שנאתי את עצמי, היו לי מחשבות אובדניות, ניסיתי להתאבד מס' פעמים ופשוט לא ידעתי מי אני בכלל. בגיל 16 למדתי לקבל, לאהוב את עצמי, להשלים עם מי שאני, להבין שאני בכלל בת ולא בן. להבין שאני כלואה בגוף של בן שרק רוצה להתפרץ ממנו. ואז החלטתי לעשות את המהפך הגדול, והפכתי את עצמי בהדרגתיות לאישה. סבלתי המון בגיל 16-17, מהמשפחה, מהחברים הקרובים, מילדים מהשכבה, ילדים משכבות אחרות ואפילו סתם אנשים שעברו ברחוב וזיהו את המהפך. אנשים לא ידעו לקבל אותי, היו חייבים לעבור לידי ולהעיר משהו. לא יכולה להניח לי לשקט.
לא יכולתי לסבול את זה, הייתי חוזרת כל יום הביתה חבולה נפשית.ואז החלטתי לעבוד דירה, למקום אחר לגמרי, עברתי מהצפון הרחוק – למרכז הארץ.ידעתי שכאן יקבלו אותי יותר, כי כאן להיות טרנסג'נדר זה פחות שונה ויותר מקובל. וכך עשיתי. עברתי דירה. ובית ספר. במרכז רוב האנשים מכירים את האני האמיתי שלי, את היותי אישה, רוב האנשים לא יודעים שפעם הייתי בכלל בן… וגם אם הם חושדים – לא שואלים… פשוט זורמים. כמובן שהחברים הקרובים שהכרתי כאן במרכז מכירים אותי, את העבר שלי ויודעים את כל התהליך. אבל הנה האנשים מהעבר לא מרפים והחליטו לעשות מעשה מלוכלך, לפתוח עליי דף פייסבוק מרושע עם תמונות שלי מהיותי בן. מדובר בכמה ילדים רעים ככול הנראה שהיו איתי בחטיבה (כי היו שם תמונות מהחטיבה). מדובר בדף פייסבוק אכזרי מאוד שהם מפיצים את זה אחד לשני בבית ספר וזה הגיע גם למישהי שהכרתי כאן בתל אביב.
אני נשמעת יחסית רגועה, למרות שמבפנים אני מתפוצצת ושבורה אבל כבר אין לי כוחות, פשוט אין לי.אני לא יכולה להכיל את הרוע הזה של בני האדם. מאיפה כל גועל הנפש הזה? למה אני לא יכולה לחיות כמו שאני רוצה? נמאס לי, פשוט ככה".
העצה האהודה ביותר באתר הייתה של לילך שכתבה:
היי ט', איך כתבת בתחילת ההודעה שלך? אני כותבת כאן עם דמעות שחנוקות בגרון.., אז אני כותבת כאן עם דמעות שזולגות מהעיניים. הצלחת לרגש אותי מאוד, הבעת את תחושותייך באופן מדהים שהצליח לחדור אליי. אני חושבת שילדים זה עם רע מאוד והמעשה שהם עשו נבזי ביותר. את נשמעת לי אישה מדהימה עם לב ענק ועם המון כוח להמשיך הלאה למרות אנשים קטנים שמנסים לשים לך רגליים. המסקנה: אל תתני להם! זה נשמע כאילו את מרימה קצת ידיים בכל מה שקשור לעמוד הפייסבוק וזה לא צריך להיות ככה. תתקשרי למרכז הבטוח של איגוד האינטרנט הישראלי ואני בטוחה שהם יעזרו לך להסיר את העמוד הזה כמה שיותר מהר. זה הטלפון שלהם: 03-970-0911. חוץ מזה – מקדישה לך שיר שייתן לך כוח! באהבה, לילך.
וזה הסקר שעלה באתר:
וגם אתם! נתקלתם בבריונות ברשת? חוויתם אלימות ברשת? אל תשתפו…
פנו לאיגוד האינטרנט הישראלי, המרכז לאינטרנט בטוח כאן בשבילכם!
