יום השואה בשבילי הוא יום זכרון,
אבל לא כדי לזכור את המשפחה שלי שנספתה.
לא כדי לזכור את הסבל שהם עברו. לא זכרון כזה.
יום השואה הוא יום, בו אני זוכרת שאני בת אדם. שגם היהודים הם בני אדם.
היום הזה מסמל בשבילי זיכרון להיותנו אנשים, לזכות שלנו להיות חופשיים, לשמוח, ליהנות.
מאסון נורא שכזה אפשר רק לקום ולצמוח מחדש. אי אפשר לשנות את העבר, אבל מכאן אפשר להתקדם הלאה.
ואני רוצה שנזכור תמיד שאנחנו, היהודים, בני אדם, ושגם לנו מגיע לחיות, ואפילו שנאת חינם לא תשנה את זה.
ואני רוצה שגם שונאי היהודים יזכרו את זה. אני רוצה לזכור, שכל יהודי שחי באותה תקופה היה בן אדם.
זה קשה, כי גם הנאצים היו בני אדם. אחרי הכל, כולנו בני אדם, לא משנה במה אנחנו מאמינים, אחרי מי אנחנו הולכים או את מי אנחנו שונאים. אבל חשוב לזכור שאנחנו בני אדם. שלמרות שמותר לנו להיות חופשיים במעשינו, שמותר לנו להביע דעה- לזכור שגם האחרים הם בני אדם. לכן אסור לנו לפגוע בהם, אסור לנו להרע להם, אסור לנו לפגוע בזכויות שלהם כבני אדם. וחשוב שכולם יזכרו את זה.
אני הולכת היום לטקס יום השואה שמתקיים מדי שנה ברחובות בהפקת העירייה ובשיתוף בימת הנוער העירונית.
לטקסים ואירועים ליום השואה בארץ מוזמנים ללחוץ כאן
