דניאל מורס לא צריך להציג את עצמו, אתם מכירים אותו מהטיקטוק, מהרצאת ה-TEDx שלו, בה הוא מדבר על טורט מול אולם מלא ומצליח לגרום לכולם לשתוק. אבל יש שאלה שאף אחד לא שואל אותו מספיק: מה קורה כשהאדם שנותן לכולם השראה, צריך בעצמו מישהו שיחזיק לו את היד?
ישבתי איתו לשיחה שיוצאת מהמסגרת הרגילה של ״עוד ראיון מעורר השראה״ – על ילדות, על כושר, על מטבח ועל מה שבאמת קורה מתחת לפני השטח כשאתה מותג של עצמך:
מ״הילד עם הטיקטים״ ל״דניאל מורס״
זה לא קרה ברגע אחד, הוא הודה. ״במשך שנים ניסיתי להיות ׳הילד בלי הטיקים׳״, סיפר. ״השקעתי בלימודים, בספורט, בצבא ובעבודה- אבל הכל מתוך רצון שאנשים יראו את כל מה שאני ולא רק את הטורט״.
האירוניה? המהפך האמיתי לא הגיע כשהוא הצליח להסתיר את הטיקים טוב יותר, אלא בדיוק הפוך- כשהוא הפסיק לנסות. ״כשהתחלתי לספר את הסיפור שלי בהרצאות, הבנתי שהטורט הוא לא הדבר שמגדיר אותי, אלא חלק מהדרך שעיצבה אותי״, שיתף והוסיף: ״היום אנשים אולי מכירים אותי בזכות הטורט, אבל הם נשארים בגלל המסר״.
גם כשהיה נער בתיכון, הבדל אחד עשה את כל השוני בין חברים אמיתיים לשאר: לא ההתעלמות מהשונות שלו, אלא הבחירה שהשונות הזאת לא תשנה כלום. ״חבר אמיתי לא נמדד בזה שהוא לא שם לב לשוני שלך, אלא בזה שהוא רואה אותו ובוחר שזה לא ישנה את היחס שלו אלייך.
בתמונה: דניאל מורס. מתוך: עמוד האינסטגרם של דניאל מורס. באדיבות המצולמים, ללא קרדיט צלם.
גיל 8, ואמא ואבא שלמדו תוך כדי תנועה
דניאל אובחן בטורט כשהיה בן 8 בלבד. איך זה היה נראה מהצד של ההורים, באותם ימים ראשונים? ״ההורים שלי עטפו אותי באהבה ולא נתנו לי להרגיש שאני פחות טוב בגלל הטורט״, הוא סיפר. ״הם האמינו בי תמיד וזה נתן לי ביטחון״.
אבל לא הכל היה מושלם. ״במשך שנים כמעט לא דיברנו על הטורט, גם אני העדפתי להתעלם ממנו״, הודה. ״היום אני חושב שאם היינו מדברים עליו יותר בפתיחות, אולי הייתי מקבל את עצמי מוקדם יותר״. ועדיין, הוא לא נוקט בטון של אשמה: ״אני גם מבין שהם עשו את הכי טוב שהם ידעו באותה התקופה״.
הנקודה הזאת: השתיקה שמגינה אבל גם מעכבת, מהדהדת גם בשאלה הבאה, אולי הכי חושפנית בראיון. שאלתי את דניאל אם יש רגעים בהם הוא, שכל כך הרבה אנשים פונים אליו לתמיכה, זקוק בעצמו למישהו שיחזיק לו את היד ברגעים מסויימים.
״בטח״, ענה בלי היסוס. ״אנשים לפעמים חושבים שמי שנותן השראה לא צריך בעצמו עזרה, אבל זה ממש לא נכון. ״גם לי יש ימים קשים, גם לי יש רגעים של ספק״. ומי אלה ששם לצידו? ״המשפחה שלי, זוגתי, חברים טובים והאנשים הקרובים אליי. לבקש תמיכה זאת לא חולשה. להפך, זה כוח״.
הפוך על הפוך
לא כל הרגעים הקשים נשארים קשים. דניאל נזכר בהרצאה מסוימת שבה קבוצת תלמידים צילמה אותו וצחקה על הטיקים שלו, באמצע ההרצאה עצמה. פעם, הוא אולי היה מרגיש שוב ״האחר״, אבל השינוי שעבר הזכיר לו את הביטחון במי שהוא ועזר לו לסיים את דבריו בהצלחה.
״בסוף ההרצאה אותם תלמידים ניגשו אליי, ביקשו סליחה ואמרו שהם הבינו בפעם הראשונה מה עובר על מישהו עם טורט״, סיפר, ״זה הזכיר לי שלפעמים אנשים לא פוגעים מתוך רוע, אלא מתוך חוסר ידע. וכשמסבירים להם – הכל יכול להשתנות״.
זו בעצם התמצית של מה שדניאל עושה כבר שנים על הבמות: לא לבקש רחמים, אלא לתת הסבר וההסבר הזה, כפי שהוא מגלה, הופך לפעמים את מי שצחק עד היום- לבן ברית.
בתמונה: דניאל מורס. מתוך: עמוד האינסטגרם של דניאל מורס. באדיבות המצולמים, ללא קרדיט צלם.
שש דירות, ועדיין גר בשכירות
מורס, בגיל 35, מחזיק לא פחות משש דירות ועדיין בוחר לגור בעצמו בשכירות. הצעד הזה, שנשמע כמו סתירה על פניו, מסתיר מאחוריו היגיון פשוט: להפריד בין השקעה למגורים.
אבל כשמדובר בטיפ לנער או נערה שרוצים לקנות דירה בעתיד, דניאל לא ממהר לדבר על נדל״ן, הרבה אנשים מחפשים את ההשקעה הראשונה, אבל שוכחים שההשקעה הכי טובה היא בעצמם״, אמר, ״תלמדו מקצוע, תפתחו הרגלים טובים, תדעו לחסוך ותבינו איך כסף עובד. גם סכומים קטנים שמתחילים לחסוך בגיל צעיר יכולים לעשות הבדל גדול בעתיד״.
אותו דניאל, קהל אחר
מאות הרצאות, הופעה ב-TEDx, ראיונות בערוצי טלוויזיה ועיתונים – דניאל עומד על כל במה אפשרית. אז מה משתנה כשהקהל מתחלף מתלמידים למנהלי הייטק? לפי דניאל – כמעט כלום:
״מול תלמידים אני מדבר על קבלה עצמית, ומול מנהלים אני מדבר על גיוון והכלה״, הסביר. ״בסוף המסר זהה: מאחורי כל אדם יש סיפור ואם נשפוט לפי הרושם הראשוני- נפסיד כחברה״. ההתאמה לקהל היא רק בשפה: ״אבל נשאר אותו דניאל והסיפור, הוא אותו סיפור״, הוסיף.
וזה מוביל לשאלה הבאה, שאולי נשמעת כמו סתירה מובנית: איך מישהו עם טורט, הפרעה שבבסיסה היא איבוד שליט על תנועות הגוף – הופך גם למאמן כושר? מקצוע שדורש בדיוק ההפך: ״זה אמנם נשמע כמו סתירה, אבל מבחינתי דווקא הספורט נתן לי תחושת מסוגלות. הטיקים הם משהו שלא תמיד נמצא בשליטה שלי, אבל הגוף שלי כן. האימונים לימדו אותי משמעת, התמדה ואמונה בעצמי. הם לא העלימו את הטורט, אבל הם הראו לי שהוא לא קובע מה אני מסוגל לעשות״.
בתמונה: דניאל מורס. מתוך: עמוד האינסטגרם של דניאל מורס. באדיבות המצולמים
פסטה ושקט נפשי
בין הטיקטוקים המצחיקים והרציניים, יש גם סרטוני בישול- מאיפה זה הגיע? ״אני פשוט אוהב לבשל״, ענה בפשטות. ״בשבילי בישול זה הזמן שבו הראש נרגע. יש חומרי גלם ותהליך יצירה. אוכל טוב זה החיים, ועושה תוכן מעולה סביב זה״.
יש לו גם מנה קבועה לרגעים שבהם פשוט צריך לנתק את המחשבות: ״פסטה טובה תמיד עושה את העבודה״, אמר, ״אולי זה נשמע פשוט, אבל דווקא הדברים הפשוטים מרגיעים אותי. מבחינתי לבשל למשפחה, או לחברים, זאת דרך להגיד ׳אכפת לי׳ בלי הרבה מילים״.
בתו לני ושאלות מהעתיד
למורס יש ילדה, לני, והוא כבר חושב קדימה- לרגע שבו היא תשאל אותו על הילדות שלו. השאלה היא אם החברה הישראלית תדע בעתיד איך להסביר את תסמונת הטורט טוב יותר ממה שהוסבר לו כילד.
״אני מאוד מקווה שכן״, הודה, ״כשהייתי ילד כמעט לא דיברו על טורט. היום יש הרבה יותר מודעות אבל עדיין יש עבודה לעשות״. החזון שלו רחב מעבר לטורט עצמו: ״אני רוצה שהילדים שלי יגדלו בעולם שבו ילד עם טורט לא יצטרך להסביר למה הוא עושה קולות או תנועות. פשוט יקבלו אותו כמו שהוא. כנ״ל אוטיזם, תסמונת דאון, גמגום, וכל שוני באשר הוא״.
המסר לקוראים של teenkMAG
לסיום, ביקשתי מדניאל לדבר ישירות אליכם ואליכן, מי שקוראים עכשיו את הכתבה מהנייד או המחשב: אל תתנו לדבר אחד להגדיר אתכם. לכל אחד יש את ״הטיק״ שלו, לפעמים רואים את זה ולפעמים לא. יש מי שמתמודד עם חרדה, עם קושי חברתי, עם מחלה או עם חוסר ביטחון. בסוף, השאלה היא לא עם מה אתם מתמודדים, אלא איך אתם בוחרים להתמודד. אל תפחדו להיות מי שאתם, ואל תמהרו לשפוט אנשים אחרים. לפעמים האדם שיושב לידכם עבר מלחמה שאי אפשר לראות מבחוץ, וכל מה שהוא צריך זה שמישהו יכיר בו״.
