דור ה-Z הוא דור שגדל לתוך שינויים קיצוניים שהשפיעו בהרבה תחומים אך בעיקר חברתית.
אנשים נהיו סובלניים יותר, מודעים יותר וככל שהטכנולוגיה התפתחה, כך התפתחה גם הגישה לידע כמעט בלתי מוגבל עבור צעירים וצעירות שמלאים בשאלות לגבי החיים.
הכל נהיה הרבה יותר נגיש והרבה יותר מתקדם, גם דעות התפתחו ואיתם נורמות חברתיות – פעם מה שלא היה מקובל ונהוג היה להסתיר כמו נטייה מינית, כיום נחשב לנורמטיבי ואנושי.
יש הרבה יותר מקום לרגשות וביטוי עצמי ופחות מקום לדעות קדומות, אך זה לא תמיד כך.
מאז שהחלה המלחמה האחרונה, דווקא הדור הכי מפותח הוא זה שנוטה ליפול בקלות בשקרים שרצים ברשת. איך זה קורה?
הנה כמה מהתשובות של המוברים שלנו, המומחים לדור ה-Z:
“הרבה יותר קל לשמוע את ההסבר המהיר, אף אחד לא יתחיל לשמוע הסברים ארוכים על מה מי מו, אצלנו הסיפור יותר מורכב. גם יש לחץ חברתי כבד מאוד בחו”ל, עד כדי שאם הם ינסו להתעניין בעובדות, הם יכולים להיות קורבן לחרמות. האוכלוסייה הפרו-פלסטינית מאוד גבוהה במדינות מסוימות באירופה וגם בארה”ב”.
– גליה קורקט, בת 19
“יש הבדל בין ידע לבין הבנה, זה שאני יודע לחשב אינטגרלים לא אומר שאני מבין אינטגרלים. אותו דבר בנושאים האלה, מגיל צעיר מלמדים אותנו איך ומה אבל לא למה, אנשים לא מנתחים ומנסים להבין את הדברים, הם לא משתמשים במוח ככלי חשיבה אלא ככלי אחסון, והמוח שלנו עובד על פי תגיות – לא מעניין אותו האם המידע נכון או לא, הוא מתייג אותו לפי דברים מוכרים. לא באמת אכפת לנו, לכן אנחנו לא מאמצים את המוח שלנו להתעמק לשאול שאלות ולהבין.”
– יעקב מושייב, בן 18
“קל מאוד להפיץ פייק ניוז ברשתות וברגע שמעלים סרטון טיקטוק על ילד שמכוסה באבק ובוכה שהוא רוצה את אבא שלו,גם אם זה אמיתי וגם אם לא זה גורם לאנשים אוטומטית להרגיש אמפתיה. הם פשוט מאוד שטופי מוח וכשיש משפיענים עם 30 מיליון עוקבים באינסטגרם כמו למשל בלה חדיד שבנות קטנות חולמות להיות דוגמניות כמוה, אז הן מקשיבות אוטומטית למה שיש לה להגיד.”
– הודיה סלמה, בת 16
אחד החסרונות בעובדה שכמעט הכל כיום נגיש בזכות הטכנולוגיה, הוא הקלות שבה ניתן להפיץ מידע, בין אם הוא שקרי או לא. לצערנו, הרבה מפורסמים וכוכבי רשת מפיצים מידע שקרי מבלי להתבסס על חקר או עובדות, והקהל של אותם “סלבס” – אוכל את זה בלי מלח מה שנקרא.
גם אור מורדו דיבר על כך בשיחה עם יניב ויצמן, מנכ”ל טינק:
כבני אדם, כולנו מונעים מרגש. אצל בני ובנות דור ה-Z, הרגשות הרבה יותר קיצוניים. בגלל שכיום נהוג לא להסתיר רגשות, יש הרבה יותר מגוון, לטוב ולרע.
דור ה-Z מאוד נוטה לאקטיביזם, הוא רוצה לעשות מעשים ולא רק להתבוסס ברגשות החזקים שהוא חש, הוא רוצה לפעול, לשנות. גם פעילים פרו-פלסטינים צעירים בשאר העולם, בטוחים שהם בסך הכל פועלים למען הצדק.
הם מבססים את הידע שלהם על סמך הידע שמופץ ברשתות החברתיות, רובו ע”י מפורסמים, כמעט כולו מופץ ע”י אנשים מחוץ לגבולות ישראל-פלסטין שלא באמת יודעים מה קורה כאן כי הם גם לא ביקרו פה מעולם.
מבחינתם, לחקור מחוץ לגבולות הרשת החברתית זו עבודה קשה, והם דור טכנולוגי – מעדיפים את הדרך הקלה יותר, המהירה יותר, שלא מצריכה מהם לקרוא הרבה, לחשוב הרבה. לכן יש הרבה חוסר מידע וידע והרבה מהם נאחזים באמונה שקרית.
לאותם צעירים וצעירות קשה מאוד לשחרר מאותה נקודת מבט, גם אם ההסברה הישראלית מגישה להם את העובדות על מגש של כסף. אולי זה בגלל שקשה להם לקבל את המציאות האכזרית, אולי זה בגלל שהם עיוורים מהערצה כלפי אותם מפורסמים שמפיצים שקרים, או אולי זה בכלל נהיה טרנדי, להראות שאכפת להם מהצד החלש, למרות שהם לא באמת פועלים למענו בשאר השנה.
“על היעדר הניסיון, מוחות צעירים מפצים לעיתים באידיאליזם. דבר אינו נראה להם בלתי אפשרי.” – ד”ר גול, מתוך הספר “בלדה לנחשים וציפורי שיר”.
אם טרם ראיתם את הסרט החדש של משחקי הרעב שיצא לאקרנים, ממליצה לכם לגשת לקולנוע הקרוב ולצפות בו, הוא מכיל מנעד רגשות מאוד רחב ומציג נקודות מבט שונות של צעירים וצעירות כלפי חוסר צדק.
הסרט עצמו מבוסס על הספר “בלדה לנחשים וציפורי שיר”, המספר את סיפורו של הנשיא סנואו שכולנו מכירים משאר ספרי וסרטי “משחקי הרעב” – רק בתור נער צעיר.
העלילה מתרחשת הרבה לפני שסנואו הפך לנשיא העריץ של פאנם, עוד במשחקי הרעב הראשונים – העונש שהוקצה למורדים לאחר המלחמה.
סנואו הצעיר (טום בליית’) נרתע כשנודע לו כי הוא נבחר להדריך את לוסי גריי ביירד (רייצ’ל זגלר), המתמודדת הנבחרת של מחוז 12 העני והמרוד. אבל דעתו תשתנה לאחר שלוסי גריי, בהתרסה חסרת תקדים, קמה ושרה במהלך הטקס ומושכת את כל תשומת הלב של פאנם. סנואו חושב שאולי הוא מצא שותפה כדי להפוך את הסיכויים להישרדות לטובתם.
סנואו הצעיר (טום בליית’) יחד עם מתמודדת מחוז 12, לוסי גריי בירד (רייצ’ל זגלר), מתוך הסרט “משחקי הרעב: בלדה לנחשים וציפורי שיר” | באדיבות יח”צ
שניהם משתמשים בכישוריהם הטבעיים למופעי ראווה לצד ידע פוליטי נרכש, כדי לשרוד כנגד כל הסיכויים ובדרך מלאת ההרפתקאות הם יחשפו מיהו ציפור שיר ומי הנחש.
גם סנואו וגם לוסי גריי, בעלי מעמד שונה, רקע שונה ודעות שונות מהבית – נלחמים במלחמות הפנימיות שלהם תוך כדי המלחמה שמתרחשת בחוץ.
במקרה שלנו – תרתי משמע.
אסקפיזם מומלץ שמפתח את החשיבה והראייה שלנו על העולם ועל הנוער בפרט.
בישראל, הנוער האקטיביסט החל להתפתח לאיטו בשנים האחרונות, הרבה מהם יצאו לרחובות, לקפלן, וגיבשו דעות פוליטיות כבר מגיל מאוד צעיר, כמו נח טאוב גולן, שחקן ופעיל חברתי בן 14 אשר מדבר על כך בפודקאסט “להניע נוער”.
נח לא לבד, ישנו דור ישראלי שלם שמבסס את עצמו ברשתות החברתיות ופועל למען הסברה ולהעלאת מודעות במגוון תחומים – הוא נקרא “נוער ישראל”, מוזמנים לעקוב אחריהם בטיקטוק:
@noar_israel את משאל הרחוב הזה צילמנו ממש ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת השבעה באוקטובר. נוער ישראל ידע כבר אז את מה שכולם מבינים היום: הלוחמות שלנו אמיצות וגיבורות! #noar_israel #נוער_ישראל #חמלנוערישראל #עםישראלחי
אז מה למדנו?
אין ספק שיש הבדלים בין הנוער של אז לנוער של היום, ושהטכנולוגיה היא בהחלט אחד הגורמים לכך.
אנחנו מקווים שהנוער שלנו בישראל ימשיכו עם העבודה הטובה, אם זה בהסברה ישראלית, פוליטית או העלאת מודעות לשאר נושאים חשובים שיכולים להפוך את העולם לעולם טוב יותר.
אנו בטינק מאמינים בכם, סומכים עליכם ותמיד כאן לעזור לכם לפתח את הרעיונות שלכם למציאות.
