ביומיים האחרונים קשה היה לחמוק מדמותה הוירטואלית של אנה זק, היא הייתה בכל מקום- סטוריז רכילותיים ברשת, אייטים במהדורות חדשות ועוד. הביקורת הייתה כמעט מיידית: הדמות שנראתה כמו בובת בראטץ' קטנת מימדים עוררה את זעמם של גולשים רבים שטענו שהפרופורציות הלא ריאליות של הדמות, המותן הצרה, והראש גדול המימדים מעודדים אנורקסיה והפרעות אכילה ותורמים לחיזוק מודל היופי הרזה עד לרמה לא מציאותית. מדוע בחרו אם כך אנה ומנהליה ליצור את אותה דמות וירטואלית? מבול השמועות ברשת לא עוצר- חלק טוענים שמדובר בצעד שקשור למצבה הבריאותי של אנה שנעלמה קצת מהראדאר התקשורתי ומהרשתות החברתיות מסיבות שעדיין לא נחשפו וחלק בכלל אומרים שזה הכול מהלך שיווקי נטו שמטרתו ליצור עוד יח"צ ולהכין את זק לקמפיינים חדשים שבדרך. אבל אנחנו כאן לא כדי להוסיף עוד שמועה לחרושת השמועות, אלא לדון בתופעה ההולכת וגדלה של יוצרים וירטואליים, כוכבי רשת שהם פרי דמיונם של יוצרי אנימציה ומתכנתים.
אנה זק אגב, לא הייתה הראשונה שקפצה על התופעה, לפני כשנתיים צצה לה הדוגמנית הוירטואלית הראשונה בארץ, אלה סטולר, שמאז כבר הספיקה לככב בקמפיין למותג ההלבשה התחתונה פיקס ומינפה את חשבון האינסטגרם שלה לעשרת אלפים עוקבים, ולאחרונה גם צצה לה אנג'י, עוד דמות צינית וכיפית שכבר קיבלה אפילו תוכנית משלה בטלוויזיה. האם מדובר בהצלחה מסחררת? קשה עדיין לומר. עשרת אלפים עוקבים הם לא באמת אינדיקציה להצלחה מסחררת, כזאת שמכירים בה בכל בית בישראל, וגם המהלך של אנה זק הוא כמובן משהו שנמצא עדיין בחיתוליו. כרגע לחשבון האינסטגרם של הדמות יש קצת יותר מ-7 אלף עוקבים, ומעבר לעובדה שמעריציה הישירים של אנה נורא התלהבו מהצעד המפתיע, הבאזז סביב המהלך די נרגע, לפחות עד הפוסט הבא.
צילום מסך מהאינסטגרם
השאלה המתבקשת היא, האם מדובר בגימיק חולף, או שאולי יש פה שיח על טרנד אמיתי ומגמה מתפתחת שאנשיה של אנה זיהו הרבה לפני כולם? ביפן לדוגמא, כיאה למדינה ותרבות שתמיד הובילה בתחום הטכנולוגי, מדובר בהצלחה של ממש. שם הטרנד נקרא בפשטות VTuber (יוטיובר וירטואלי), וניתן למצוא ביוטיוב עשרות ערוצים של דמויות וירטואליות לחלוטין שזוכות למיליוני צפיות ומינויים. הדמויות לא רק מופיעות בסרטוני יוטיוב, אלא אפילו מתקשרות עם קהל הגולשים בלייב סטרימינג. ע"פ דוח הטרנדים של יוטב לשנת 2020, VTubers משכו צפייה כוללת של 1.5 מיליארד צפיות בשנה החולפת ושולטים ברשימת הסטרימרים המרוויחים ביותר ברחבי העולם. הם גם משתתפים בקמפיינים, הופכים לפרזנטורים וזוכים לפופולאריות רבה שמתרגמת להרבה מאוד כסף גם מחוץ לפלטפורמות החברתיות עצמן. בשנה שעברה אף הוקמה הסוכנות הראשונה לייצוג כוכבי הז'אנר בארה"ב. ולמרות ההצלחה, אין ספק, הטרנד הזה, עדיין מאוד נישתי ופופולארי בעיקר בקרב גיימרים וחובבים של תרבות ה- K-POP.
האם הטרנד הזה גם יכול להצליח בישראל בקנה מידה מטורף? הקהל הישראלי, בניגוד לקהל הבינלאומי יותר רגיש לציניות ומסחריות, ולכן קשה לנו להאמין שדמויות כאלה אכן יכולות להצליח לאורך זמן. בני הנוער כנראה תמיד יעדיפו דמויות אותנטיות בשר ודם על פני אושיות וירטואליות. ואולי פה נעוצה הבעיה- לדמויות שעד כה נוצרו בארץ, חסרה אישיות ממגנטת ותוכן אמיתי וריאלי על מנת לזכות בחיבור מדויק עם קהל היעד. לא משנה איך נסתכל על זה, ייקח עוד הרבה זמן עד שהטרנד הזה באמת יתפוס ו-"המכונה" תחליף את האדם. גם מותגים יצטרכו לעמוד בפני דילמה מאתגרת והיו חשופים לביקורת שלילית, במיוחד בעידן שבו הרצון לחזור למשפיענים אותנטיים, אמיתיים בעלי "פגמים" הוא חזק מתמיד. מה אתם חושבים?
